שפה לעומת ניב: מה ההבדל?

"שפה היא ניב עם צבא וצי." — הבלשן מקס וַינְרַיְיך

ברור שאתם יודעים מהי שפה, אבל אולי אתם קצת מבולבלים לגבי ההבדל בין שפה לניב.

הרעיון הבסיסי הוא ששפה מתייחסת למערכת תקשורת עם דקדוק ואוצר מילים ייחודיים לה, המוכרת לרוב כבעלת זהות תרבותית או לאומית מובחנת; בעוד שניב הוא גרסה של שפה המדוברת באזור מסוים או על ידי קבוצה חברתית מסוימת, הנבדלת בעיקר בהגייה, באוצר מילים ובדקדוק, אך עדיין מובנת הדדית (ניתנת להבנה) עם השפה הדומיננטית המדוברת באזור.

בסדר, אחרי שאמרנו זאת, המשיכו לקרוא לשלושה הבדלים מרכזיים בין שפה לניב, וגם כדי ללמוד כיצד ניב שונה ממבטא.

ההבדלים העיקריים בין שפות לניבים

אני אגיד את זה בצורה ישירה: למרות שהגדרנו את ההבדלים למעלה, אין הגדרה מוסכמת להבדל בין שפה לניב. שתיהן מערכות תקשורת בהן משתמשים דוברים ילידים וכל אחת מהן יכולה להיחשב כשפה שלמה.

מפתה לקפוץ להשוואות חד-משמעיות, אבל בבלשנות, חלק מהמושגים אינם פשוטים כפי שהיינו רוצים שיהיו.

1. לשפות יש מדינה, בעוד שניבים הם אזוריים

"שפה" מוגדרת על ידי מרים-וובסטר כ"המילים, ההגייה שלהן והשיטות לחיבורן כפי שמשתמשים ומבינים בקהילה מסוימת."

"ניב", לעומת זאת, מוגדר כ"גרסה אזורית של שפה המובחנת במאפיינים של אוצר מילים, דקדוק והגייה."

אולי שמתם לב שאין הרבה הבדל בין ההגדרות האלה. אבל תמיד מציינים ששפות הן לאומיות, בעוד שניבים נחשבים לאזוריים ולרוב מדוברים על ידי מספר קטן יותר של אנשים.

לכל מדינה יש לפחות שפה רשמית אחת המשמשת במסמכים רשמיים ובפעילות הממשלתית.

בעוד שרוב האנשים עוצרים כאן, אנחנו יכולים להעמיק קצת יותר — כלומר, אנחנו יכולים להיות מדויקים יותר מבחינה בלשנית.

ניב הופך לשפה באמצעות צו או הכרזה — המדינה מעניקה מעמד מיוחד למערכת דיבור כלשהי כשפה רשמית. במילים אחרות, שפה נחשבת לשפה משום שהיא זכתה לאישור המדינה.

לדוגמה, כאשר הפיליפינים בחרו באחד משמונת הניבים העיקריים שלה להיות השפה הרשמית, לא היה זה מקרי שטגאלוג זכתה.

אף שרוב תושבי המדינה באותה תקופה בקושי דיברו טגאלוג/פיליפינו, זה לא הפריע למנהיגי המדינה בבירה, שדיברו טגאלוג שוטפת, לאמץ אותה כשפה הלאומית.

מכיוון ששפות הן טכנית ניבים, יש מצבים רבים שבהם אנשים הדוברים שפות שונות יכולים להבין זה את זה בצורה מושלמת.

קחו לדוגמה את ההבנה ההדדית בין השפות הרשמיות של דנמרק, שוודיה ונורווגיה. הנה סיפור סטנדרטי:

בדיחה: דני, שוודי ונורווגי נכנסים לבר...

שורת המחץ: והם משוחחים באופן רגיל

זה נכון. רוב הסקנדינבים יכולים לשוחח זה עם זה בלי צורך במתורגמנים!

באופן רשמי, הם דוברים שלוש שפות שונות (דנית, שוודית ונורווגית), אבל אפשר לטעון שהם למעשה משתמשים בשלושה ניבים קרובים שכנראה התפתחו מאותה שפת אם.

2. לשפות יש צורות כתיבה סטנדרטיות, בעוד שניבים הם בעיקר בעל-פה

לשפות יש לרוב כללי דקדוק תקניים ומאגר גדול של ספרות. הן קיימות לא רק כמסורות מדוברות אלא גם כרישומים כתובים.

ניבים, לעומת זאת, מדוברים בדרך כלל יותר מאשר נכתבים. אם הם נכתבים, זה בדרך כלל לא במסמכים רשמיים או לאומיים.

בעוד שקיומו של מאגר ספרותי זמין הוא בהחלט קריטריון לבחירת "שפה רשמית", זה עובד גם בכיוון ההפוך.

הכרזה על ניב כשפה רשמית היא תופעה שמזינה את עצמה, המעודדת סופרים ליצור יצירות בשפה זו. מכיוון שהמדינה אישרה שפה מסוימת כשפה הרשמית, כל ענייניה הרשמיים ייכתבו בה.

זה יוצר אפקט כדור שלג, כך שיותר ויותר ספרות מצטברת בשפה זו, ומחזקת אותה עוד יותר.

3. שפות שונות מאיכותן מניבים

רבים טוענים ששפות הן פשוט אלגנטיות או מתוחכמות יותר מטבען מאשר ניבים.

אבל אם תשפטו את התחכום הזה לפי המורכבות או הקושי שהתפתחו בשפה, אז ארצ'י — ניב המדובר באזור הררי ברוסיה — יגרום לשיעורי הבית שלכם בצרפתית להיראות כמו משחק ילדים.

בארצ'י יש מספר גדול של פונמות (צלילים) וצורות הטיה כה רבות, עד שפועל בודד יכול לייצר כ-1,502,839 צורות.

אם, מנגד, תרצו לטעון שהאלגנטיות של שפה נעוצה בפשטותה, תתקשו להגן על האימוץ של שפות קשות כמו מנדרין סינית, הונגרית או תאילנדית לשימוש יומיומי.

לדוגמה, בסינית יש מעל 50,000 תווים. זו גם שפה טונאלית. זה אומר שההברה הבודדת "ma", תלוי איך מבטאים אותה, יכולה להתכוון ל"אמא", "סוס" או משהו אחר לגמרי.

אז, מי באמת יכול לקבוע מה הופך שפה ליפה? ובואו לא נשכח שיש ניבים הראויים לא פחות משפות מוכרות רשמית.

מה ההבדל בין ניב למבטא?

בזמן שאנחנו בנושא, אולי תרצו לדעת מה ההבדל בין ניב למבטא. רבים מבלבלים בין השניים ולעיתים קרובות משתמשים בהם interchangeably. החדשות הטובות הן שההבדל כאן הרבה יותר ברור:

מבטא הוא תת-קבוצה של ניב.

בעוד שניבים מכסים את כל היבטי השפה — דקדוק, אוצר מילים והגייה — מבטא עוסק רק בחלק השלישי.

לפי מילון מרים-וובסטר, מבטא הוא "דרך דיבור האופיינית לקבוצת אנשים מסוימת ובעיקר לתושבים הילידים או התושבים של אזור מסוים."

מבטאים הם נושא מחקר מעניין כי הם מארגנים דוברים לפי הגיאוגרפיה שלהם. מילים ומשפטים שנראים זהים עלולים להשמע מאוד שונים כאשר הם נאמרים על ידי אנשים משני אזורים שונים.

רק עם אנגלית, כבר יש לכם כל כך הרבה מבטאים. אמריקאי בקושי מבין סקוטי, למשל, למרות שהם דוברים את אותה שפה.

לכל אחד מאלה, בתורו, יש וריאציות אזוריות משלו. המבטאים האמריקאים, לדוגמה, הם דרום עמוק, טקסני, ניו יורק, בוסטון, קליפורניה ועוד רבים אחרים.

הדבר המעניין הוא שרוב הדוברים טוענים שהמבטא שלהם הוא הדרך ה"נכונה" לבטא מילים. ככה אנחנו, בני האדם.

בעוד שלמבטא של אדם עשויות להיות השלכות חברתיות, כלכליות או גיאו-פוליטיות מסוימות, כל המבטאים שווים. ולכל אחד יש מבטא. וכולם נשמעים יפים.

אפשר לקבל הרבה הקשר ולשמוע מגוון מבטאים על ידי צפייה בתכנים המיוצרים על ידי דוברים ילידיים. דרך מצוינת לעשות זאת היא באמצעות תוכנית ללימוד שפות כמו Lingflix.

אם אתם מעוניינים להעמיק עוד יותר בנושא שפות לעומת ניבים, שקלו להאזין להרצאת TED אינפורמטיבית זו:

אז עכשיו אנחנו יודעים: אין הבדל שחור-לבן בין שפות לניבים, ומבטא הוא למעשה תת-קבוצה של ניב.

עכשיו אתם מצוידים כדי להסביר את ההבדל לאנשים שעדיין באפלה — ואולי אפילו להצטרף לדיונים של בלשנים מנוסים!