פונולוגיה יפנית: 9 יסודות שכדאי לזכור

תנו לי לספר לכם סיפור אישי וקצר שלדעתי מדגיש את החשיבות של לימוד הפונולוגיה או הפונטיקה היפנית. זה היה יום מושלג במהלך שיעור היפנית שלי באוניברסיטה קטנה באמצע שום מקום. כחלק מתרגיל דקדוק, המורה שלי שאלה אותי שאלה אקראית.

היא אמרה: "サミさん！先生はかわいいと思いますか？( さみさん！せんせいは かわいいと おもいますか？ )", כלומר "סמי! את חושבת שאני חמודה?"

בנסיון לא להראות נשכרת מדי מהעובדה שזו שאלה קלה, הנהנתי ועניתי: "うん。とっても怖いです！ ( うん。とっても こわい です！ )" בעצם, אמרתי: "כן, את מפחידה בצורה מדהימה!"

המומה, המורה שלי הוציאה קול שנשמע כמו חנק. כמה אנשים התחילו לצחוק, אבל למזלי, החברה שלי דיברה מיד להגנתי, ואמרה למורה שלא, היא חמודה, היא ממש חמודה: "いや！かわいいです！先生はかわいいですよ！ ( いや！かわいいです！せんせいは かわいい ですよ！ )"

זה היה הרגע שלמדתי את הערך של פונטיקה יפנית והגייה ברורה. בסוף המאמר, יהיה לכם כל המידע הדרוש כדי להבחין בהבדלים בין こわい (מפחיד) ל-かわいい (חמוד) — ועוד.

1. 　ん נספרת כמורה אחת

אם ניסיתם להצליל (shadowing) דיבור יפני, אולי ראיתם שכל מורה (האבנים הבסיסיות של ההברות) מקבלת פעימה אחת ואורך זהה.

במילים אחרות, מורה אחת היא בעצם קאנה אחת (לא כולל קאנות קטנות כמו ה-ょ ב-ぎょ). אז אם אתם מתרגלים הגייה במחיאות כפיים, מספר המחיאות צריך להתאים למספר הקאנות במילה נתונה.

מכיוון שרוב הצלילים היפניים הם צירופים של "עיצור + תנועה", השפה עצמה במידה מסוימת מכריחה אתכם לשמור על קצב יחסית עקבי. בכל אופן, זה הכלל הכללי.

ואז יש את ん.

זכרו ש-ん היא מורה אחת ויש להשמיע אותה ככזו. למשל, המילה ל"עכשיו" או 今度 (こんど) צריכה לקבל שלוש פעימות (KO-N-DO), לא שתיים (KON-DO).

2. כל חמש התנועות היפניות מבוטאות אותו הדבר

ליפנית חמישה צלילי תנועה:

מלבד העובדה ש- /i/ ו- /ɯ/ הופכים לא-קוליים (voiceless) כאשר הם מוקפים בעיצורים מסוימים, חמש התנועות האלה תמיד מבוטאות אותו הדבר.

כשאני אומרת "לא-קוליים" בהקשר זה, הכוונה היא שהמיתרים הקוליים שלכם לא רוטטים כשאתם מפיקים את הצלילים האלה. עם זאת, קל יותר להבין זאת כשמרגישים את זה. שימו את האצבעות על הצוואר כאילו אתם בודקים את הדופק. אמרו את הביטוי "Who are you?" בקול רם ואז לחשו את אותו הביטוי. אתם שמים לב להבדל?

מכיוון שיש רק חמישה צלילים, וודאו שאתם מבטאים אותם נכון! והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לתרגל, לתרגל ולתרגל עוד קצת.

הנה השיטה המומלצת לתרגל צלילים אם אין לכם מורה להגייה להתייעץ איתו (כמו שהיה לי):

• מצאו סרטון שבו מופיע דובר יפני ילידי מדבר ויש לו כתוביות מדויקות.
• קראו משפט מהכתוביות.
• האזינו לדובר הילידי אומר אותו.
• קראו שוב את המשפט בהתאם למה ששמעתם.
• שבו מול מראה והפעילו רשמקול. צפו בפה שלכם בזמן שאתם מדברים והאזינו להקלטה. השוו אותה לגרסה של הדובר הילידי ושימו לב להבדלים.
• בצעו שינויים מתאימים בהתאם למה ששמתם לב וחזרו על המשפט שוב.
• המשיכו עד שתשפרו את המשפט, ואז עברו לאחר.

למזלכם, אפשר למצוא סרטונים עם כתוביות של דוברי יפנית ילידים בפלטפורמה ללימוד שפות כמו Lingflix.

לעתים קרובות, עצם השמיעה של ההגייה הנכונה של צליל נתון מספיקה כדי לשפר את ההגייה שלכם. פעמים אחרות, אולי תשמעו את הטעות אבל לא תהיו בטוחים איך לתקן אותה.

אם זו הבעיה השנייה שאתם מתמודדים איתה, אתם יכולים לשכור מורה פרטי ספציפית כדי לעבוד על כישורי ההגייה שלכם. מורה מיומן יכול להראות לכם את מה שאתם לא יכולים לשמוע בעצמכם.

אפילו אם אין לכם גישה למורה מקצועי, דובר ילידי או שותף לחילופי שפה יכול לומר לכם אם ההקלטה שלכם נשמעת נכון או אם משהו נשמע מצחיק גם אם הם לא יכולים להסביר בדיוק למה.

אם אתם לא מוכנים למחויבות מסוג זה, אני גם רוצה לשתף סדרת YouTube מעולה של Fluent Forever שבוחנת את התנועות היפניות — כולל ההבדלים בין צלילי ה-u היפניים והאנגליים — בפירוט:

3. הימנעו מהפיכת תנועות יפניות בודדות לדיפתונגים אנגליים

אם תשוו בין דפי ה-IPA של אנגלית ויפנית שקישרתי אליהם תחת "למה ללמוד פונטיקה יפנית?", תשימו לב להבדל מדהים אחד בין השתיים: פרק התנועות באנגלית ענק בהשוואה לעמיתו היפני.

סיבה אחת היא שלאנגלית יש יותר צלילי תנועה מאשר ליפנית. יש גם את העובדה שאנגלית יכולה להיות ערמומית לגבי הדיפתונג, צליל שבו יש שתי תנועות בהברה אחת.

לדוגמה, קחו את המילה האנגלית "no". אמרו אותה כפי שאתם בדרך כלל אומרים, ואז אמרו אותה לאט. אתם אמורים לשים לב שיש לה שני צלילים: צליל /o/ קצר ואחריו צליל ה-u /ʊ/. בעצם, אתם אומרים "nou".

עכשיו, החליפו את זה על יפנית. צליל ה-no ב-の אינו דיפתונג. כאן, אתם אומרים את ה- /o/, אך עוצרים לפני שאתם מגיעים ל- /ʊ/.

איני מתכוונת לומר שיפנית לעולם לא מצרפת שתי תנועות יחד. לדוגמה, המילה 能力 ( のうりょく ) או "יכולת" כוללת את צליל ה- /o/ ב-の ואת צליל ה- /ɯ/ היפני う. אותו הדבר לגבי ההגייה של שם בירת יפן 東京 (とうきょう), שבה לשני התווים יש את צלילי ה- /o/ וה- /ɯ/ זה לצד זה.

4. הבינו צלילים מחונכים (Palatalized)

מושג אחד שהוא חיוני להגייה היפנית הוא חיכוך (פלאטליזציה). אולי אתם לא מכירים את המונח הזה, אבל זה משהו שאתם עושים לעתים קרובות מבלי להבין.

לדוגמה, הנה סרטון עם תרגילים שמסביר איך ליצור את הצלילים המחונכים של האנגלית:

והנה עוד סרטון המדגים שינויי צליל ביפנית — כלומר, מה מייצגים סימני הדיאקריטיק (הסימנים הקטנים) ב-は → ば ・ ぱ:

בזמן שלמדתם הירגאנה וקאטקאנה, אולי למדתם ש"קאנות קטנות" יכולות להיות מצורפות לקאנות גדולות יותר כדי ליצור צלילים חדשים — כמו び ו-よ כדי ליצור びょ.

כשאתם מוסיפים や , ゆ או よ קטנים לעיצורים יפניים, אתם בעצם מייצגים צליל מחונך.

לדוגמה, צליל ה-g ב-ぎょ ו-ご אינו אותו הדבר.

נסו זאת בעצמכם: חזרו על הצלילים לאט הלוך ושוב. עצמו עיניים ורכזו את תשומת לבכם בפיכם. מאיפה הצלילים מגיעים? איך הפה שלכם מרגיש? אתם אמורים להרגיש שהצליל ב-ぎょ נראה כאילו מגיע ממקום מעט "גבוה" יותר מזה של ご.

אם אתם מתקשים, אני חושבת שזה עוזר ללחוש את הצלילים. שוב, ぎょ כולל /g/ מחונך, בעוד שהצליל ב-ご הוא /g/ רגיל.

5. הבדילו בין ה- /h/ , /ç/ וה- /ɸ/ היפניים

בעוד ש-は, ひ , ふ , へ ו-ほ כולם מתועתקים כמתחילים באות h (כפי שאפשר לראות במחקר הזה), יש כאן למעשה שלושה עיצורים ראשוניים שונים: /h/ , /ç/ ו- /ɸ/ .

עכשיו, חזרו ל-ご לעומת ぎょ ומצאו שוב את ההבדל בתחושה, ואז נסו שוב עם ほ ו-ひょ. אתם אמורים להרגיש הבדל במיקום. ואם תחזיקו את היד מול הפה שלכם, אתם אמורים גם לשים לב להרבה פחות אוויר שפוגע בידכם כשאתם אומרים ひょ.

הצליל ב-ひ, /ç/, הוא גרסה מחונכת של צליל ה- /h/, בעוד ש- /ɸ/ הוא צליל חדש אך נגיש שייקח קצת משחק עם השפתיים שלכם. זה חשוב כי ל-ふ יש שילוב של צלילי עיצור ותנועה שלא קיים באנגלית: /ɯ/ + /ɸ/.

אז, מה ההבדל בין ה- /f/ (כמו ב-"fan") שכולנו מכירים לבין /ɸ/ כמו בהר 富士 (ふじ)?

ובכן, כשמסתכלים על תרשים IPA ויזואלי זה, אפשר לראות שהמונח הטכני עבור /f/ הוא "עיצור שפתי-שיני חוכך" בעוד ש- /ɸ/ הוא "עיצור דו-שפתי חוכך". זו דיבור מפונפן על צליל אחד שכרוך בשפה שלך שנוגעת בשיניים שלך, ואחר שכרוך בשתי השפתיים שלך אבל לא בשיניים שלך.

תעמידו פנים שאתם מנפחים נר וקפאו באמצע הנפיחה. שימו לב איך הפה שלכם מרגיש, ואז שמרו על התנוחה הזו בזמן שאתם אומרים ふ. אם אתם לא בטוחים, בדקו את הקישור הזה מ-Wasabi Japanese והשוו את ההגייה שלכם לזו של דובר ילידי.

6. ה"R" היפני שונה מאוד מהאנגלי

המורה שלי ליפנית (זו שהזכרתי בהקדמה) אמרה פעם שהמילה האנגלית הקשה ביותר להגייה עבור דוברי יפנית היא "really". זה בגלל שבמונחים של מיקום הלשון, ה- /ɾ/ היפני נמצא איפשהו בין ה- /r/ האנגלי ל- /l/.

הנה הסבר טוב לצליל ה-r היפני:

תעמידו פנים שאתם שרים שיר חג מולד — "la la la la la, la la la la!" — ושימו לב היכן הלשון שלכם נמצאת. היא אמורה להיות ממש מעל השיניים העליונות שלכם, כמעט נוגעת בהן. עכשיו, התפטרו מהסוודר המכוער ושרו את תחילתו של עידוד לא יצירתי — "ra ra ra!" — ושוב, שימו לב היכן הלשון שלכם נמצאת.

לאחר מכן, אמרו la, ובלי להפסיק את הנשימה, אמרו r, כך שתקבלו צליל שטותי מסוג la-err. אתם אמורים לשים לב שבעצם אתם עוקבים אחר קו זעיר אחורה ממיקום הלשון של ה-l שלכם כדי להגיע למיקום הלשון של ה-r שלכם.

עכשיו, אחרי שהבנתם את זה, בחרו מיקום באמצע ואמרו כמה מילים יפניות שמתחילות בצליל ה-r הזה כמו ラーメン ("ראמן"). אם הצליל אינו צליל l, לא ממש צליל r אבל גם נראה שהוא איפשהו באמצע, אתם בכיוון הנכון!

7. し לא נשמעת כמו "She" (וגם אולי תצטרכו ללמוד קצת סינית)

בניגוד למה שאולי לימדו אתכם, し אינה נשמעת כמו "she".

הצליל ב-"she" נקרא "עיצור בתר-מכתשי חוכך לא-קולי" ונראה כך: /ʃ/. בינתיים, הצליל ב-し (ובעמיתתה בקאטקאנה シ) הוא "עיצור מכתשי-חיכי חוכך לא-קולי" ונראה כך: /ɕ/.

אלו צלילים שונים.

לרוע המזל, אין הרבה משאבים טובים על איך לבטא し, אז אני הולכת להפנות אתכם לכמה סרטונים שמיועדים ללומדי מנדרינית סינית, מכיוון שצליל ה- /ɕ/ קיים בשתי השפות.

צליל נוסף שתשמעו הן במנדרינית והן ביפנית הוא /tɕ/. יפנית מייצגת את הצליל הזה עם התווים つ בהירגאנה ו-ツ בקאטקאנה.

אתם יכולים להתחיל בצפייה בסרטון מ-OLS Mandarin, שמשווה כמה צלילי עיצור במנדרינית. שימו לב היטב לתוויות הפיניין של x ו-j, שתואמות בקירוב לצלילים של し ו-つ, בהתאמה:

נסו לשמוע את ההבדל בין שני הצלילים, ואז חפשו כמה סרטונים שמדברים על הצלילים בצורה ספציפית יותר, כמו אלה של Yoyo Chinese (עבור し ועבור ち):

אם אתם מוכנים להסבר מדויק יותר ולא אכפת לכם ללמוד קצת יותר על ה-sh וה-zh של המנדרינית, בדקו את הסרטונים המעולים של Litao Chinese (עבור し ועבור ち):

לרוע המזל, צליל じ היפני (בצורה משתנה, /ʑ/ ו- /dʑ /) אינו קיים במנדרינית. ההבדל היחיד בין し ל-じ הוא ש-し היא לא-קולית (המיתרים הקוליים שלכם לא רוטטים) בעוד ש-じ היא קולית (המיתרים הקוליים שלכם אמורים לרטוט).

8. יש חמישה צלילי "N" שונים ביפנית

כלומר, הם:

• צליל ה-n הרגיל או /n/. למשל, יש את 海苔 ( のり ), האצה היבשה המיובשת שלעתים קרובות משתמשים בה במזון יפני.
• ה- /ɲ/ המחונך. זה מגיע לפני עיצורים שאינם い או צלילי よ , や ו-ゆ הקטנים.
• ה-n שהופך ל-m. אם אי פעם תהיתם לגבי העובדה ש-頑張る ( がんばる ) או "בהצלחה/תעשה את מיטב יכולתך" נראה שמופיע לעתים קרובות עם שגיאת כתיב כ-gambaru בספרי לימוד או ספרי ביטויים מסוימים, אתם כנראה מכירים את הכלל ש- /n/ הופך ל- /m/ (כמו ב-"mom") לפני /b/ (כמו ב-boy) או /p/ (כמו ב-pot).
• צליל ה- /ŋ/. זה נשמע כמו צליל ה-ng של -ing במילים כמו "going" או "sing". זה קורה כאשר ん מגיעה לפני צליל /k/ או /g/.
• צליל ה- /ɴ/. זה הצליל של ん כאשר היא מופיעה לפני הפסקה או, כמו שויקיפדיה מנסחת את זה, בסוף אמירה כמו ב-すみません… או "סליחה/אני מצטער…". אגב, הנה דיון טוב שמסביר איך לבטא すみません.

9. ליפנית יש הטעמת גובה (בדיוק כמו אנגלית!)

בדומה לאנגלית (שם המילה "certain" מבוטאת כ-CER-tain ולא cer-TAIN), מילים ביפנית מודגשות באופן ספציפי.

תרצו לזכור שכל המילים היפניות מודגשות באותה מידה, אבל הן עוקבות אחר כמה דפוסים מיוחדים של גבהים ונמוכים. 銀行 (ぎんこう) או "בנק", למשל, מתחילה בגובה נמוך ואחריה שלוש מורות בגובה גבוה.

למרות שיש כמה דפוסים עיקריים שהמילים היפניות עוקבות אחריהם, הדפוסים האלה אינם קבועים ומשתנים בהתאם למה שקורה במשפט. לדוגמה, בניב טוקיו/הסטנדרטי של יפנית, יש שני כללים בסיסיים:

1. שתי המורות הראשונות של מילה לא יהיו באותו גובה. במילים אחרות, אם המורה הראשונה גבוהה, אז השנייה תהיה נמוכה ולהיפך.

2. ברגע שהגובה של מילה יורד, הוא לא יעלה שוב. בניגוד למנדרינית, ליפנית הסטנדרטית חסרה האינטונציה היורדת-ואז-עולה של מילים כמו 买 או "לקנות".

אם כל זה גורם לכם לכאב ראש, אני מציעה לבלות זמן מה בלימוד איך הטעמת גובה עובדת. תרצו גם ללמוד קומץ מילים נפוצות עבור כל דפוס כדי לקבל תחושה של איך כל אחד מרגיש. אחר כך, רק שימו לב להטעמה שלהן כשאתם צורכים מדיה או מאזינים לאנשים מדברים.

למקרה שתרצו לבחון את זה לעומק, בחור בשם Dogen הוציא סדרה מקיפה בנושא.

למה ללמוד פונטיקה יפנית?

כשהתחלתי ללמוד יפנית, אמרו לי שההגייה היפנית קלה מאוד. למעשה, בילינו רק שיעור אחד על הגייה מהסיבות הבאות:

• השפה היא לא טונאלית. היא לא כמו, נגיד, מנדרינית סינית שבה האופן שבו אתם הוגים מילים מסוימות משנה את משמעותן ואת התו שבו אתם משתמשים כדי לכתוב אותן. לדוגמה, התווים הסיניים עבור "לקנות" ו"למכור" הם 买 ו-卖, בהתאמה. שניהם נשמעים כמו "mai", אלא שהראשון בעל אינטונציה יורדת ואז עולה, בעוד שלאחרון יש רק אינטונציה יורדת.
• האיות הוא פונטי וההגייה היא עקבית. במילים אחרות, מילים נשמעות כמו שהן נראות ונראות כמו שהן נשמעות. אפילו מי שלעולם לא למד יפנית לפני כן יכול לקרוא טקסט כתוב ברומאג'י ולהיות מובן בלי יותר מדי בעיה (שלא כמו מי שלומד צרפתית, למשל).
• זה יחסית קל לדוברים ילידים של שפות כמו ספרדית. אם אתם מבטאים את התנועות היפניות כפי שאתם עושים בספרדית, תהיו בסדר גמור.

כל זה מעלה שאלה שאתם בטח חושבים עליה עכשיו, בהתחשב בכך שהחלטתם לקרוא מאמר שלם על הנושא: אם ההגייה היפנית כל כך קלה, למה שמישהו יקדיש זמן ללימוד הפונטיקה של היפנית — או מה ש-Merriam-Webster מגדיר כ"החקר של צלילי דיבור"?

הסיבה מצטמצמת לזה: ליפנית יש צלילים שלא קיימים באנגלית ולהיפך. לכו ובלו כמה דקות בהסתכלות על דפי ה-IPA לאנגלית וליפנית, ותגלו שלשתי השפות אולי יש צלילים דומים אבל הם לא בדיוק זהים.

וואו, זה היה מסע! כיסינו הרגע כמות עצומה של מידע על פונטיקה יפנית. בשלב זה, אתם בטח שואלים את עצמכם אם שווה את כל המאמץ לפצח את הדברים האלה — ובכנות, זו שאלה שצריך לענות עליה בעצמכם.

אם אתם הוגים מילים יפניות בדרך ה"לא נכונה" (מה שזה לא אומר) ודוברים ילידים עדיין יכולים להבין אתכם, זה בסדר. אחרי הכל, דוברי אנגלית חושבים שמבטא צרפתי נשמע רומנטי, וסביר להניח שתקבלו הקלה בגלל שאתם זרים בכל מקרה.

אבל אם המטרה שלכם היא להיות שוטפים ביפנית מדוברת, לימוד הפונטיקה שלה יביא אתכם לשם. 頑張ってね! (Gambatte, ne!)